שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' מגן - פסקדין

פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 6/2/12 בין רכב בבעלות התובעת לבין אופנוע שהוא בבעלות הנתבע 1, אשר כפי שהסתבר בדיון נהג בו הנתבע 2.

נהגת התובעת העידה, כי עמדה עם רכבה ברמזור בנתיב הימני במטרה לפנות ימינה, אותתה בהתאם ובשלב בו החלה את הנסיעה רוכב האופנוע עבר את הרכב מצד ימין ותלש את המראה ברכב. העדה הוסיפה, כי לאחר התאונה היה דין ודברים קולני, רוכב האופנוע לא רצה לתת פרטים מזהים, בסוף השתכנע והוציא העתק רשיון נהיגה עליו היו רשומים פרטיו של הנתבע 1 וכך דיווחה לחברת הביטוח. בחקירה הנגדית, השיבה העדה, כי המראה נזרקה לכביש, וכי היא זוכרת שהנזק נגרם כתוצאה מתלישת המראה.

הנתבע 1, העיד, כי האופנוע רשום על שמו, ביום התאונה לא הוא נהג. לדבריו, העדה צלצלה אליו כמה פעמים ואמר לה שאחיו נהג. הנתבע-1 העיד, כי תמיד יש לו באופנוע העתק המסמכים. הנתבע-1, הוסיף כי אחיו הוא זה שהיה מעורב בתאונה והוא אינו זוכר אם אחיו דיווח לו על התאונה.

הנתבע-2, העיד, כי הוא זה שהיה מעורב בתאונה. לטענתו, נעצר ברמזור לצד רכב התובעת במטרה לפנות ימינה, כאשר עמד לפנות ימינה, עקף אותו רכב התובעת והמראה נתקלה בארגז האופנוע. הנתבע-2, הסביר, כי היה על הפס שבין הנתיבים ואינו צריך מרחבים גדולים. לדבריו, נהגת התובעת רשמה רק את מספר הרישוי ולא ביקשה שום פרט נוסף. בחקירה הנגדית, טען, כי רכב התובעת סגר עליו, המראה שלה פגעה באופנוע. כאשר נשאל אם הקדים את רכב התובעת השיב – "היות והפניה שלי קצרה והסיבוב שלה גדול היא סגרה עלי. תמיד וספה יותר מקדים. אני לא יודע איך היא פגעה בי" (עמ' 5 שורות 28-29).

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% ומשכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו לפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו לפני, את הנזקים שנגרמו ברכב התובעת ואת סבירות התיאור שנתן כל אחד מהנהגים, לא נותר ספק בעיני כי הנתבע 2, הוא זה האשם בתאונה.

ראשית, אדגיש כי עדות עדת התובעת מהימנה בעיני. העדה העידה באופן קולח ובוטח וסיפרה על מה שארע, זאת לעומת עדותם של הנתבעים שהייתה מתחכמת ומתחמקת, כאשר ניסו להטיל דופי בדברי עדת התובעת כי הנהג הזדהה לפניה במקום כנתבע-1.

עצם העובדה שבטופס ההודעה לחברת הביטוח מצויים פרטיו של הנתבע 1, לרבות מספר פלאפון, תומכים בעדות עדת התובעת וסותרים את עדות הנתבעים. גם אם ניתן לקבל את פרטי בעל הרכב באמצעות מספר הרישוי, קשה להניח כי ניתן להגיע למספר הפלאפון שלו באותה דרך, מכל מקום לא הייתה סיבה לנהגת התובעת לשקר בעניין זה.

אני מאמינה איפוא, לעדת התובעת, כי עת עמדה ברמזור האופנוע לא היה לצידה והגיע בנסיעה מצד ימין שלה עם התחלף האור ובשעה שהחלה בנסיעה, תוך שהאופנוע פגע במראת הרכב ותלש אותה.

שנית, התיאור שנתן הנתבע לאופן התרחשות התאונה, אינו סביר, דבר שגם הנתבע-2, נאלץ להודות בו כאשר אמר שאינו מבין כיצד ארעה התאונה, הכל כפי שצוטט לעיל. לגרסת הנתבע-2, עמד בצדו הימני של רכב התובעת והחל בנסיעה ביחד איתה ימינה. כפי שציין הנתבע עצמו, הסיבוב שלו קצר יותר והוא נוסע מהר יותר, משכך הוא היה אמור להקדים את רכב התובעת ולא אמורה הייתה להתרחש תאונה, מה גם שלא סביר שרכב התובעת היה פוגע בארגז של האופנוע בתחילת נסיעה, כאשר ברי, כי נהגת התובעת הייתה אמורה להבחין באופנוע שכבר עבר הלכה למעשה את הרכב. רק אם הגיע האופנוע מאחורי רכב התובעת במהירות וחלף על פניו, סביר שנהגת התובעת לא תבחין בו. כך אכן ארע.

שלישית, הנזק ברכב שענייננו תלישת המראה מתיישב עם גרסת התובעת, דהיינו מכה מקדימה אחורה כתוצאה מתנועת האופנוע שעבר את רכב התובעת, שגרמה לתלישת המראה ולא פגיעה של רכב התובעת תוך שהוא עובר את האופנוע מה שהיה גורם להתקפלות המראה לכיוון הרכב עצמו. ב"כ הנתבעים טען, כי בתמונות השמאי נראה, שהמראה משופשפת מאחור, דבר המתיישב גרסת הנתבע. דא עקא, שגם אם אניח, כי החלק הנראה בתמונה עליה הצביע ב"כ הנתבעים, הוא המראה הישנה, דבר שאינו ברור, הרי שבהחלט אפשר, כי השפשוף נגרם כתוצאה מהמגע עם הכביש או עם הרכב עצמו, שכן בתמונה העליונה השמאלית באותו עמוד, נראית שריטה על הרכב בסמוך למקום בו הייתה המראה.

העולה מן המקובץ, כי האופנוע בו נהג הנתבע-2, ביקש לעקוף את רכב התובעת מימין בעת נסיעה ותוך כדי כך פגע ברכב התובעת וכך ארעה התאונה. הנתבע-2, חייב היה לתת קדימות לרכב התובעת וגם אם כטענתו עמד לצד רכב התובעת, היה חייב לוודא שהוא יכול לפנות ימינה בבטחה. לנהג אופנוע אין את הזכות ליצור נתיב נסיעה נוסף בכביש וככל שהוא בוחר לנסוע לצד רכב אחר הוא נוטל סיכון מודע שיפגע. המראה לפיו ברמזור מקדימים נהגי רכב דו גלגלי את כלי הרכב ועומדים ראשונים, על מנת שיוכלו לבצע את הפניה בבטחה, מעיד בעד עצמו, שכן ברור לנהגים אלה שנסיעתם במקביל לכלי רכב אחרים מסוכנת ומסכנת.

משכך, אני קובעת, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע-2.

באשר לנזק, הוגשו חוות דעת שמאי ומסמכים שלא נסתרו, אמנם ב"כ הנתבעים העלה טענות לגבי רכיב הצבע שנדרש, שכן לכאורה מה שנפגע הינו המראה, אך ניכר מתמונות השמאי, שהמראה נעקרה ממקומה והיה צורך גם בתיקוני צבע.

בהתאם לחוות דעת השמאי, נגרם לרכב נזק בסכום של 2,220 ₪ (ללא מע"מ) וכן נשאה התובעת בתשלום לשמאי בסך של 517 ₪ (ללא מע"מ), משכך על הנתבע 2, לשלם לתובעת סכומים אלה, בצירוף הצמדה מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט בסכום של 1,250 ₪.

התובעת תבעה עוד רכיב רכב חלופי, אולם רכיב זה לא הוכח.

התביעה נגד הנתבע-1, נדחית ללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.